בזמן שהגיעה לנה לארמון הייתה בת 16, ונחשבה לקטינה. היא שהתה בארמון 3 שנים, שנה במהלך המלחמה ושנתיים אחרי סיומה. לנה האמינה שהמלחמה עדיין ממשיכה, ולא ידעה שהיא נמצאת כלואה בארמון ללא סיבה אחרי תום המלחמה.
זאברודסקי מצא את לנה ביער כושלת ועייפה אחרי שברחה מהגרמנים שרצחו את הוריה ואחיה. הוא הכניס אותה לארמונו למרות הסכנה שהנאצים יגלו אותה ויהרגו את שניהם, וטיפל בה במסירות בזמן ששהתה בארמון.
"אבל כאשר הם באו אל ביתנו... אני ברחתי.
...הם לקחו את אבא ואת אמא ואת זוסקה הקטנה ואת פאול, ואני ברחתי. אני הסתתרתי ביער. כמה ימים, ובלילות אני הלכתי, אני הלכתי ולפעמים אני שרתי"
"...ולילה אחד כבר לא היה לי כוח ואני באתי הנה ונפלתי כאן... הוא יצא ללוות את הנאצים שגרו כאן- הוא שונא אותם... הוא, באמת, שונא אותם! ואני הייתי רעבה ובלי כוח... הוא הכניס אותי- זאת הייתה סכנת נפשות בשבילו, אבל הוא הכניס אותי. הוא החביא אותי כאן, בחדר הסתרים הזה. הוא הציל את חיי ונתן לי הכל..."
*המדינה תשגיח שילדים וצעירים יוכלו לקבל מידע וחומר מתאים מעיתונים, ספרים, רדיו וטלוויזיה
זאברודסקי מנע מלנה לקרוא עיתונים, לשמוע רדיו וניתק אותה מהעולם החיצוני. הוא סגר אותה בתוך חדר סתרים ורק לעיתים אפשר לה לצאת, וגרם לה להאמין במציאות שונה מזו שבחוץ.
"אינני קוראת עיתונים. לא קראתי. שלוש שנים..."
"כך! כך! הה-זה... אבל הוא לא אמר לי! אלי שבשמיים, הוא לא אמר לי! הוא לא אמר!"
*לילדים וצעירים יש זכות לחינוך יסודי חינם, לייעוץ לתלמידים ולהדרכה בבחירת מקצוע.
הם יוכלו לרכוש גם חינוך תיכון וחינוך גבוה. ביקור סדיר בבית הספר והשלמת ההשכלה יזכו לעידוד.
זאברודסקי לא שלח את לנה לבית ספר לאחר שהסתיימה המלחמה, ולא אפשר לה לקבל השכלה וללמוד באופן רגיל כמו שאר הילדים בגילה. במקום זאת הוא לימד אותה לבד בביתו רק דברים שמצא לנכון, שלפי דעתה של לנה היו מעניינים מאלה שנלמדו בבית הספר, אך אולי הם לא היו בהכרח נחוצים להשכלתה הכללית. הוא לימד אותה על המלכות הרביעית, וגרם לה להאמין בה. הוא לימד אותה לנגן בפסנתר, ולרקוד וואלס.
"...שהנאצים הלכו, היינו אפילו רוקדים קצת. את רוקדת וואלס?"
"...והיה יושב איתי בחדר המוזיקה.. הייתם שם?"
"..ולימד אותי דברים, שלא הספקתי ללמוד בבית הספר. הרבה יותר יפים מאלה, שלומדים בבתי הספר. ולפעמים קרא לי את החיזיון, על סוף העולם ועל התחיה..."
"הרוזן, הוא יודע. הוא אמר שאנו כבר מתים בין כה וכה. שאין אדם מת פעמיים. ולקום לתחיה בעולם של אלה אשר לא מתו פעם אחת- זאת לא נוכל עוד!"
"רק מי שהיה נאמן עד המוות ניתנה לו עטרת החיים. אני יודעת, שהמוות הפיזי אינו אלא שלב- שער המלכות הרביעית!"
"במלכות הרביעית אין מתים ואין חיים. אין צעירים ואין זקנים. מי אשר ניצח את המוות בעודו בחיים יבוא במלכות הרביעית. והמנצח לא יפגע בו המוות השני..."
* לכל הילדים והצעירים יש זכות למנוחה ורגיעה, משחק ופעילויות פנאי בהתאם לגילם.
ללנה לא הייתה אפשרות לחיות כמו שאר הילדים בגילה וליהנות מפעילויות שרצתה. היא הייתה כלואה בארמון, רק לעיתים הורשתה להסתובב בו כרצונה, אך את רצונה האמיתי שהיה לצאת החוצה לטבע ולשמש זאברודסקי לא כיבד, ובעזרת שקרים מנע ממנה לצאת. כך נפגעה גם הזכות של לנה לחופש התנועה, מפני שלא יכלה לצאת כרצונה ולנוע חופשי, אלא נכלאה שלא בצדק בארמון ויכלה לצאת רק לעיתים רחוקות לחדר הספרייה. היא לא יכלה אפילו לפתוח את החלון כדי ליהנות מאוויר צח ואור יום.
"אל תפתחו את החלונות, זה אסור! זה אסור, הם ייראו.."
"אבל אני חלמתי, כל כך חלמתי, שאוכל ללכת בחוץ, ללכת חופשייה בחוץ, בשמש, באוויר.. ללכת כאשר תיגמר המלחמה"
* לילדים ולצעירים צריך להיות חופש דיבור. פירוש הדבר שיש להם זכות לחפש, לקבל ולתת מידע ומחשבות מכל הסוגים
זאברודסקי מנע מלנה קשר עם העולם החיצוני ועם אנשים חוץ ממנו, והמידע היחיד שהיה באפשרותה לקבל היה מזאברודסקי, שניצל את תמימותה ואמונתה בו ומסר לה מידע שקרי כדי להשאיר אותה אצלו.
"רק דברו איתי עוד קצת. הלא אני לא דיברתי כבר כל כך הרבה שנים עם אנשים.. חוץ מהרוזן"
"אבל הוא אומר... אני יושבת כאן שלוש שנים... וכל הזמן-מלחמה."
"עכשיו אין נאצים. אין גנרלים גרמנים"
לסיכום, מלנה נמנעו כמה זכויות חיוניות לקיום שלה. אומנם זאברודסקי שמר עליה מכל משמר, ואולי חיפה על מניעת הזכויות האלה על ידי יחס טוב והגנה על לנה , אך חוק הוא חוק, ולא ניתן לביטול על ידי גורם יחיד ולא מוסמך. כל הפרה שלו החוק פוגעת באדם , או במקרה הזה, בילד.
זאברודסקי מצא את לנה ביער כושלת ועייפה אחרי שברחה מהגרמנים שרצחו את הוריה ואחיה. הוא הכניס אותה לארמונו למרות הסכנה שהנאצים יגלו אותה ויהרגו את שניהם, וטיפל בה במסירות בזמן ששהתה בארמון.
"אבל כאשר הם באו אל ביתנו... אני ברחתי.
...הם לקחו את אבא ואת אמא ואת זוסקה הקטנה ואת פאול, ואני ברחתי. אני הסתתרתי ביער. כמה ימים, ובלילות אני הלכתי, אני הלכתי ולפעמים אני שרתי"
"...ולילה אחד כבר לא היה לי כוח ואני באתי הנה ונפלתי כאן... הוא יצא ללוות את הנאצים שגרו כאן- הוא שונא אותם... הוא, באמת, שונא אותם! ואני הייתי רעבה ובלי כוח... הוא הכניס אותי- זאת הייתה סכנת נפשות בשבילו, אבל הוא הכניס אותי. הוא החביא אותי כאן, בחדר הסתרים הזה. הוא הציל את חיי ונתן לי הכל..."
*המדינה תשגיח שילדים וצעירים יוכלו לקבל מידע וחומר מתאים מעיתונים, ספרים, רדיו וטלוויזיה
זאברודסקי מנע מלנה לקרוא עיתונים, לשמוע רדיו וניתק אותה מהעולם החיצוני. הוא סגר אותה בתוך חדר סתרים ורק לעיתים אפשר לה לצאת, וגרם לה להאמין במציאות שונה מזו שבחוץ.
"אינני קוראת עיתונים. לא קראתי. שלוש שנים..."
"כך! כך! הה-זה... אבל הוא לא אמר לי! אלי שבשמיים, הוא לא אמר לי! הוא לא אמר!"
*לילדים וצעירים יש זכות לחינוך יסודי חינם, לייעוץ לתלמידים ולהדרכה בבחירת מקצוע.
הם יוכלו לרכוש גם חינוך תיכון וחינוך גבוה. ביקור סדיר בבית הספר והשלמת ההשכלה יזכו לעידוד.
זאברודסקי לא שלח את לנה לבית ספר לאחר שהסתיימה המלחמה, ולא אפשר לה לקבל השכלה וללמוד באופן רגיל כמו שאר הילדים בגילה. במקום זאת הוא לימד אותה לבד בביתו רק דברים שמצא לנכון, שלפי דעתה של לנה היו מעניינים מאלה שנלמדו בבית הספר, אך אולי הם לא היו בהכרח נחוצים להשכלתה הכללית. הוא לימד אותה על המלכות הרביעית, וגרם לה להאמין בה. הוא לימד אותה לנגן בפסנתר, ולרקוד וואלס.
"...שהנאצים הלכו, היינו אפילו רוקדים קצת. את רוקדת וואלס?"
"...והיה יושב איתי בחדר המוזיקה.. הייתם שם?"
"..ולימד אותי דברים, שלא הספקתי ללמוד בבית הספר. הרבה יותר יפים מאלה, שלומדים בבתי הספר. ולפעמים קרא לי את החיזיון, על סוף העולם ועל התחיה..."
"הרוזן, הוא יודע. הוא אמר שאנו כבר מתים בין כה וכה. שאין אדם מת פעמיים. ולקום לתחיה בעולם של אלה אשר לא מתו פעם אחת- זאת לא נוכל עוד!"
"רק מי שהיה נאמן עד המוות ניתנה לו עטרת החיים. אני יודעת, שהמוות הפיזי אינו אלא שלב- שער המלכות הרביעית!"
"במלכות הרביעית אין מתים ואין חיים. אין צעירים ואין זקנים. מי אשר ניצח את המוות בעודו בחיים יבוא במלכות הרביעית. והמנצח לא יפגע בו המוות השני..."
* לכל הילדים והצעירים יש זכות למנוחה ורגיעה, משחק ופעילויות פנאי בהתאם לגילם.
ללנה לא הייתה אפשרות לחיות כמו שאר הילדים בגילה וליהנות מפעילויות שרצתה. היא הייתה כלואה בארמון, רק לעיתים הורשתה להסתובב בו כרצונה, אך את רצונה האמיתי שהיה לצאת החוצה לטבע ולשמש זאברודסקי לא כיבד, ובעזרת שקרים מנע ממנה לצאת. כך נפגעה גם הזכות של לנה לחופש התנועה, מפני שלא יכלה לצאת כרצונה ולנוע חופשי, אלא נכלאה שלא בצדק בארמון ויכלה לצאת רק לעיתים רחוקות לחדר הספרייה. היא לא יכלה אפילו לפתוח את החלון כדי ליהנות מאוויר צח ואור יום.
"אל תפתחו את החלונות, זה אסור! זה אסור, הם ייראו.."
"אבל אני חלמתי, כל כך חלמתי, שאוכל ללכת בחוץ, ללכת חופשייה בחוץ, בשמש, באוויר.. ללכת כאשר תיגמר המלחמה"
* לילדים ולצעירים צריך להיות חופש דיבור. פירוש הדבר שיש להם זכות לחפש, לקבל ולתת מידע ומחשבות מכל הסוגים
זאברודסקי מנע מלנה קשר עם העולם החיצוני ועם אנשים חוץ ממנו, והמידע היחיד שהיה באפשרותה לקבל היה מזאברודסקי, שניצל את תמימותה ואמונתה בו ומסר לה מידע שקרי כדי להשאיר אותה אצלו.
"רק דברו איתי עוד קצת. הלא אני לא דיברתי כבר כל כך הרבה שנים עם אנשים.. חוץ מהרוזן"
"אבל הוא אומר... אני יושבת כאן שלוש שנים... וכל הזמן-מלחמה."
"עכשיו אין נאצים. אין גנרלים גרמנים"
לסיכום, מלנה נמנעו כמה זכויות חיוניות לקיום שלה. אומנם זאברודסקי שמר עליה מכל משמר, ואולי חיפה על מניעת הזכויות האלה על ידי יחס טוב והגנה על לנה , אך חוק הוא חוק, ולא ניתן לביטול על ידי גורם יחיד ולא מוסמך. כל הפרה שלו החוק פוגעת באדם , או במקרה הזה, בילד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה