האם זאברודסקי ראוי לתואר "חסיד אומות עולם" ?

לדעתי, זאברודסקי ראוי לקבל את ההכרה כ"חסיד אומות עולם" מכמה סיבות.
חסידי אומות העולם היו מיעוט שאזר אומץ ובניגוד לזרם החברתי שהיה אדיש כלפי המעשים שנעשו כנגד היהודים בשואה , המצילים האלה ראו ביהודים בני אדם. זאברודסקי ראה בלנה אדם . הוא דאג לה, טיפל בה ואפילו התאהב בה.
מתוך עמוד 70 : לנה: "הוא היחיד בכל העולם אוהב אותי ! ...... הוא באמת אוהבת אותי ! " .
חסידי אומות העולם קיבלו החלטה מידית כאשר התדפקו היהודים על דלתותיהם. כך היה גם עם זאברודסקי כאשר לנה נמצאה על יד הכניסה לארמון. זאברודסקי מצא אותה ולא חשב פעמיים לפני שהחליט להכניסה לארמון.
מתוך עמוד 100 : זאברודסקי: "שבראותי את היצור האומלל הזה רץ וכושל ביער לא חשבתי גם רגע אחד על עצמי כשהכנסתיה הנה " .
חסידי אומות העולם בחרו להסתיר את היהודים , הם נאלצו לחיות תחת פחד ואימה מפני הלשנה והסגרה . למרות כל זה, בחר זאברודסקי להמשיך ולהסתיר את לנה בביתו, כאשר ברור לו שהוא מסתכן. במיוחד כאשר החביא את לנה בחדר הסתרים "תחת אפם" של הנאצים". הוא הסתכן בעונש מוות.
מתוך עמוד 43: זאברודסקי : "...הייתי פה בארמון" , זאנד: " אבל...אבל הלא כאן היו הנאצים" , זאברודסקי : "כן, הם היו כאן".
המחיר להסתרת היהודים היה גבוה מאוד. ההחלטה להסתירם דרשה עוצמה , אומץ ויכולות אדירות.
חסידי אומות העולם דאגו לספק מזון למתחבאים. זאברודסקי האכיל את לנה , וכשלא יכלה לאכול ככל האדם האכיל אותה בכפית.
מתוך עמוד 67: לנה : "הכל מביא לי הוא בעצמו, אוכל טוב...תחילה , כשהייתי רעבה ולא יכולתי לאכול כמו כל האנשים, הוא היה יורד אליי ומאכיל אותי בכפית, כמו תינוק... אני הייתי חולה אז"
חסידי אומות העולם הצילו גם ילדים לאחר שהוריהם נרצחו, משפחות בחרו לקחת ילד ולהסתירו. לנה איבדה את הוריה וכל משפחתה, היא הייתה חסרת אונים.
מתוך עמוד 67 : לנה: "הם לקחו את אבא ואת אמא ואני ברחתי"
זאברודסקי לקח את לנה תחת חסותו ודאג לה כמו אב שדואג לבתו.
מתוך עמוד 67: לנה: "הכל מביא לי הוא בעצמו, אוכל טוב...תחילה, כשהייתי רעבה ולא יכולתי לאכול כמו כל האנשים, הוא היה יורד אליי ומאכיל אותי בכפית , כמו תינוק... אני הייתי חולה אז. ואחר כך הביא לי בגדים יפים , גם ספרים היו לי שם למטה"
מתוך עמוד 71 : לנה :" ...והוא דאג לי כמו לבת קטנה. הוא קרא איתי ספרים יפים, ולימד אותי דברים, שלא הספקתי ללמוד בבית הספר. הרבה יותר יפים מאלה, שלומדים בבית הספר..."
קבוצה שחיפשה דמיון בין מצילי היהודים מצאה כי רבים מן המצילים היו אינבידאוליסטים, שהיה בדמותם משהו שהעמיד אתם בשולי החברה. זאברודסקי היה מתבודד שחי בארמון, היו לו דעות ותובנות השונות מדעותיהם של אנשי החברה. הוא טען כי הוא אדם מת והאמין במלכות הרביעית (="שם לא יהיו חיים ומתים, לא יהיו צעירים וזקנים. שם תהיה אהבה גדולה והוד נצחי, והמנצח לא יפגע בו המוות השני...והכל כמו לפנים - רק עוד אחרת" - מתוך עמוד 70 , דבריה של לנה ).
מתוך עמוד 37 : זאברודסקי : " מהו סימן החיים ...האם היותו של האדם שותה, אוכל, מתנועע? לא ולא ! כמה מתים מהלכים בינינו עלי אדמות... ישנים בלילות וקמים בבקרים, והם מתים ואין הם יודעים שמתו. אנוכי, לפחות, ידעתי"
עוד מעמוד 37: זאברודסקי : " והנה כתום מלחמת העולם הראשונה נסתם הגולל על החיים שאהבתי. הקיסרות לא הייתה עוד, ומה אנחנו ומי אנחנו עם כל התארים שלנו, עם כל ארמונותינו בלי אותה הקיסרות שהייתה עטרת ראשינו מראשית קיומינו? רוחות רפאים. כן רוחות רפאים! "

יש שיגידו כי זאברודסקי ניצל ורימה את לנה. אך אחרי הכל הוא הציל אותה ממוות , הוא דאג לה וסיכן את עצמו.
לנה הייתה חשובה לו. האהבה באה עם הזמן ולא ברגע שראה אותה עומדת והחליט להכניסה לארמון.
אין לשכוח , שלמרות שרימה אותה ולא סיפר לה שהמלחמה הסתיימה הוא הסתיר אותה ובזאת סיכן את חייו.
זאברודסקי לקח על עצמו את מלוא האחריות על חייה של לנה, הוא זה שהאכיל אותה, דאג לבגדיה ולהשכלתה. הוא הסתיר אותה והציל אותה.
"רק מעטים לקחו על עצמם את מלוא האחריות על השרדותם של היהודים. אלו שמשתייכים לקבוצה האחרונה הם בעיקר אלו הנקראים - חסידי אומות עולם" (מתוך אתר יד ושם)

מקורות מידע :
המחזה בעלת הארמון מאת לאה גולדברג
חסידי אומות עולם - אתר יד ושם